אני רוצה לדבר על תופעה שלא מרבים לדבר עליה מעל פני השטח, אבל היא קיימת, והיא – היחסים המעורערים בין מעצבי פרינט למעצבי אינטראקטיב. כדי להרגיע את הרוחות, אקדים ואומר שברור שלא מדובר על כל מעצבי הפרינט והאינטראקטיב באשר הם בעולם, אלא תופעה שקיימת בתוך הקהילה הזאת בחלק מהמקומות.

מעבר לכך, אבהיר את עמדתי כבר עכשיו – לדעתי אין שום סתירה בין השניים. אני מעצבת אינטראקטיב שהגיעה לעולם העיצוב מאמנות. מילדות התעסקתי ברישום, ציור, פיסול, צילום וכל הדברים החומריים שמרגישים בידיים. אני נהנית להתעסק בשני העולמות בדיוק כמו שאני אוהבת גם גלידה צ'אנקי מאנקי וגם לזניה בשרית, שניהם שונים מאוד אחד מהשני אבל טעימים ביותר. זה בהיבט האישי, ובהיבט של "השוק" – לא נראה לי שהעולם הדיגיטלי יחליף את עולם הפרינט. כי פיקסלים לא יכולים לארוז שום מוצר במכולת, ולא להפוך לקטלוג שיווקי או כרטיס ביקור או כל דבר אחר שעדיין יש לו ביקוש.

נכון שהטכנולוגיה מביאה איתה שינויים, אבל זה לא אומר שצריך לפחד או להתבצר כל מחנה במבצר שלו, אלא לפקוח מחדש את העיניים ולהיות נאמן למציאות ולמה שמתרחש בה ולזרום איתה. יש מקום לכולם.

מה שהדליק לי את הפיוז היה גליון "דג הזהב 17" שהגיע לידי לפני כמה שבועות. על השער כתוב באותיות גזורות מעיתונים: "פרינט איז נוט דד – משרדי הפרסום בוחרים בפרינט שעוד יקבור את כולנו". כבר מהשער הרחתי את ריח המלחמה… למה הפרינט צריך לקבור את כולנו? מי אמר שפרינט מת?
בגליון כתבות פרו-פרינטיות כמו "ממציאים פרינט לפרינט/ 17 משרדים אומרים את המילה האחרונה", וכתבות שונות בנושא פרינט ופרסום. היו גם כל מיני פרסומים יצירתיים למוצרים כאלה ואחרים. בגדול היה מעניין, חוץ מכתבות דוגמת זו של ראובני פרידן "לעשות אהבה בלי לרפרש". בואו נתחיל מזה שתמונה בראש הכתבה מציגה דוב קטנטן שואג שמתחתיו כתוב 72dpi (המסמל כמובן את עולם האינטרנט) ולידו דוב ענקי ששואג עליו ותחתיו כתוב 300dpi (עולם הפרינט, דה!), בתוספת ארבעה ריבועי CMYK שלידם כתוב "הפרינט מנצח בגדול". חשבון פשוט – 300dpi זה מספר יותר גדול מ-72dpi, אם כך פרינט מנצח!

אני באופן אישי גם נמנית עם שונאי הבאנרים, הם די מעצבנים בעיניים, בואו נודה. אבל לא לעניין להשוות את כל עולם הפרינט לבאנר. הרי עולם האינטרנט והאינטראקטיב לא מתחיל ולא מסתיים בזה.

ואם לומר יותר בבירור, אני יוצאת נגד כל צד שהוא שבוחר להשוות בין פרינט לאינטראקטיב, כי אם נשים את עולם הפרינט ועולם האינטראקטיב זה מול זה, ונשווה, אולי נגיע למסקנה שבעצם, אין סיבה להשוות. כולנו מעצבים, פשוט חלק למדיה אחת וחלק למדיה אחרת. זה הכל.